קטגוריה: חברים מספרים על יהודה

יהודה, היקר… מחר ימלאו 30 יום להסתלקותך

22/11/2020

יהודה, אחי היקר…
כל כך קשה לי לכתוב עלייך בלשון עבר 😭
מחר ימלאו 30 יום להסתלקותך
והלב שלי שבור 💔 מסרב להאמין שאתה איננו- זה פשוט בלתי נתפס.
התמונה שלנו יחד תלויה אצלי בבית וקשה כל יום לראות אותך ולהבין שאתה כבר לא כאן.
אתה- ששימחת מליוני אנשים, שהיית אחד מעמודי התווך של התרבות
הישראלית, שכל עם ישראל גדל עלייך ועל ההומור המקסים שלך,
כבר לא כאן והשארת חלל שקשה מאוד למלא.
לפני כשלושה ימים, אילנה אשתך התקשרה אליי ואמרה לי: “רועי, אני מבקשת ורוצה שתדבר באזכרה של יהודה ז”ל כפי שעשית במהלך כל ימי השבעה, יהודה אהב אותך מאוד ונורא אהבנו לשמוע אותך”.
זה כל כך מוזר, כואב ועצוב לי,
כל כך קשה לקלוט שאתה איננו ואני צריך להספיד אותך..
יהודה, היית עבורי: חבר, אח, משפחה, ומה לא??
איך אפשר להספיד בזמן קצר אדם מיוחד וטוב שכמוך????
היו לנו ביחג שנים רבות וארוכות של חברות אמיתית, פגישות, ארועים, מופעים, טלפונים ומה לא? וכל זה יחסר לי מאוד.
כשבוע לפני ראש השנה, נפגשנו בפעם האחרונה אצלך במשרד, היית אחרי הניתוח ברגל וכל כך שמחת שהיית אחרי כל זה.
למרות כל הכאב והקשיים, תמיד החיוך היה מרוח על פניך,
תמיד קיבלת את כל מה שעבר עלייך באהבה.
ידעת, שכל מה שקורה- קורה רק לטובה.
בפגישה הזאת אמרתי לך: יהודה אתה היית הגדול מכולם.
אבל אתה, כרגיל, ברוב צניעותך סירבת להתייחס ואמרת: רועי, עזוב עזוב…
עם כל העבר המפואר שלך והכשרון הבלתי נגמר, אפפה אותך צניעות ופשטות שפשוט כובשת!!!
מי האמין שזאת תהייה הפעם האחרונה שנתראה?🥺
אהבת האדם באשר הוא, אהבת התורה בכלל ומצוות החסד והעזרה לזולת בפרט, היו נר לרגלייך.
כשביקשתי ממך לא פעם לצלם סרטון עם ברכת יום הולדת, בר מצווה, איחולי החלמה מהירה, או כל דבר אחר, אף פעם לא סירבת
ותמיד ביקשת ממני פרטים על אותו אדם, על מנת לשמח אותו ועל מנת שהסרטון יצא מושלם.
מיותר לציין שתמיד הכל יצא מהמם בטייק אחד ולא יותר.
יהודה, אני מאמין שאתה מביט מלמעלה ולא מאמין לכמות האהבה שהציבור מרעיף עלייך.
היית אהוב על כולם, היית שחקן מדהים, עם כשרון ענק, אבל יחד עם זאת היית צנוע ולא מתנשא.
כולם הכירו את יהודה ברקן השחקן,
לשמחתי, זכיתי להכיר את יהודה האדם, יהודה החבר, יהודה עם האישיות הבלתי רגילה והמיוחדת במינה.
היית חבר אמיתי ולצערי כבר כמעט שאין אנשים כאלה היום.
פעם אמרת לי שכשאדם נמצא בצרה אין חברים, חברים יש רק באגד…
אבל אתה יהודה, היית שם תמיד, לשמח, לעזור, לעודד ועשית זאת לכל אדם שצריך וזקוק.
המהות שלך הייתה הנתינה, הרצון לשמח אנשים, הרצון לעזור, לסייע ולגמול חסד.
יהודה אחי, אפשר לכתוב עלייך ספר שלם ולספר על כל המעשים הטובים שעשית.
חזרת בתשובה ואהבת מאוד את התורה והיהדות ולמדת המון.
תמיד היית אוהב להשמיע חידושים יפים שלמדת והוספת לדברים נופך משלך.
כל ערב שבת, הסתובבת לחפש משפחה שנזקקת על מנת לעזור להם לשבת, לשאול מה הם צריכים ואיך אפשר לעזור ולסייע
ואת הכל הסתרת והצנעת.
לא הרבה יודעים, אבל בשנת 1993
היה לך כפי שסיפרת לי: “הר של כסף” (כמה מליונים טובים בבנק) והחלטת להוציא סרט שנקרא: “מחפשת בעל על ארבע”
הסרט לא הצליח (בלשון המעטה)
צופים בודדים הגיעו לראות את הסרט באופן לא מובן ולא ברור עד עכשיו וכתוצאה מכך
היו הפסדים של מליונים.
בעקבות ההפסדים יהודה קיבל טלפון ממנהל הבנק שבישר לו:
“תשמע יהודה אני מצטער, אבל בגלל ההפסדים אתה הפכת להיות מוגבל בבנק.
יהודה היה במצב קשה מאוד לאחר ששמע את מנהל הבנק,
הוא יצא מהבנק ולא הבין מה קרה איתו, הוא הרגיש שהוא רוצה לשים קץ לחייו.
ממצב של מליונים ששוכבים בבנק, כבוד והצלחה לרדת לבור כזה ולהיות מוגבל?
יהודה הגיע למשרדו כשהוא במצב מאוד קשה ולפתע הוא שמע את הטלפון מצלצל.
הוא ענה במקרה (בגלל מצב הרוח הירוד) ועל הקו היה בחור בשם חיים שאמר לו: “יהודה אתה לא מכיר אותי, אבל אני אוהב את הסרטים שלך ואני ממש מתבייש, אבל אין לי כסף לעשות את השבת.
אני מקווה שתוכל לעזור לי”.
יהודה ענה לו: חיים, תפסת אותי ביום הכי קשה בחיי, אבל יש עליי 200 ש”ח תגיע למשרד, אני מאמין שתוכל להעביר עם זה את השבת.
חיים אמר: יהודה, אין לי כסף לאוטובוס.
יהודה ענה לו: תעלה על מונית ותגיע- אני אשלם.
כשהוא הגיע ודפק בדלת
יהודה ראה לפניו אדם עם בגדים קרועים ובלויים.
יהודה שאל אותו: חיים מה שלומך?
וחיים ענה: ברוך ה’ הכל בסדר.
ופה יהודה קיבל זריקת אנרגיה ופורפורציה ש… וואלה הכל בסדר.
נכון, אני מוגבל בבנק, אבל אני חי ונושם ובריא והכל בסדר.
הוא הודה לחיים ושלח אותו בכבוד גדול.
מיותר לומר שאותו חיים הציל ליהודה את חייו, וגרם לו להתקרב ליהדות ולחזור בתשובה.
לסיום, אני רוצה לספר סיפור שמאפיין את יהודה שסיפר לי גיסו של יהודה – יוסי.
ערב שבת אחד הם נסעו כרגיל לחפש משפחה שזקוקה לעזרה.
כשהגיעו לחולון, דפק בחור מסומם על החלון של המכונית.
יהודה פתח את החלון ואמר בקול מצחיק: כןןןןן? אמר לו אותו בחור:
אני צריך 20 ש”ח למונית להגיע לראשל”צ.
יהודה נתן לו והמשיך בדרכו.
גיסו אמר ליהודה לאחר מכן:
למה נתת לו? הוא הרי ישתמש בכסף לדברים לא טובים?
ענה לו יהודה בצורה שכל כך אופיינית לו: תגיד תודה שהוא לא ביקש כסף לנסוע לאילת במונית
היינו צריכים לתת לו 400 ש”ח…
😉
זה היה יהודה: עוזר, דואג, נותן, מעניק, מקיים מצוות והכל בחיוך ובהומור
ובנוסף לכך, חבר נדיר, אב מדהים, סב מתוק ושחקן הכי גדול שנולד פה.
בקשה אחת יש לי לכל מי שקורא את המילים הללו עכשיו. כל
מי שאהב את יהודה, שיקח על עצמו לעשות מצווה לעילוי נשמתו.
יהודה כל הזמן שימח אותנו והגיע הזמן להחזיר לו: אפשר לקרוא תהילים, נרות שבת, תפילין, כשרות וכו’ והכל לעילוי נשמת יהודה יחזקאל בן אסתר ז”ל.
יהודה אחי היקר, זכרך לא ימוש מליבי לעד!🥺
לעולם לא אשכח אותך…
אוהב תמיד!
נוח בשלום על משכבך אח יקר
יהודה ברקן ז”ל
1945-2020


דבר תורה לפרשת לך לך – 2 גנים מאברהם אבינו (סיפור על יהודה בארקן ז”ל)

30/10/2020


יהודה בארקן, הרב מיכאל לסרי ובנייני התאומים

29/10/2020

תגיות:


על יהודה בארקן, אלימות במשפחה, ומה שביניהם…

27/10/2020

כתבה: מיטלי כהן (מקור כאן)
(כמו תמיד- חלק מהפוסט הזה מעובד מתוך יומנים שכתבתי מגיל קטן)
זה היה כשהייתי קטנה מאוד, גיל גן בערך.. המפלצת שגם נקראת אבא שלי נכנסה הביתה והביאה איתה קלטת וידאו (זוכרים שפעם היה דבר כזה..?) של סרט חדש.
“אבא גנוב”
צפינו בזה בבית. מהרגע הראשון גם אני וגם רפי (אחי הגדול) התאהבנו במה שראינו.
אחרי שכבר העיניים שלנו ראו לא מעט והגוף שלנו חווה לא מעט, אלימות בבית…
הסרט הזה בא ושיקף לנו חלק מהמציאות שלנו מול העיניים, הפחיד, אבל גם גרם לנו לחלום… להאמין שאפשר לחלום.. ושיכול להיות טוב יום אחד..
האמא הקרה ובעלת האמצעים הזאת (שראינו בה את אבא שלנו) מול האבא שחופף לילד שלו בידיים שלו, דואג לו, מצחיק אותו, עוטף אותו בחום, למרות שפה ושם גם עשה טעויות בדרך (שראינו בו את אמא שלנו ולפעמים איזה אבא דמיוני שהיינו רוצים), והמאבק וההבדלים בין שתי הדרכים הכל כך שונות האלה…
עד היום אני זוכרת את האמא המגונדרת הזאת מגיעה ברכב היוקרתי עם בעל ועו”ד יוקרתיים אל הנמל שבו היו גרים צ’יקו ובן, ובהתחלה מנסה את מזלה מול צ’יקו:
“איתי יהיה לו טוב. איתי הוא יקבל כל מה שילד צריך”
והתגובה שקיבלה: “מה את יודעת מה ילד צריך??”
ואז מנסה את מזלה מול בן, הילד, “יש לי עכשיו הרבה כסף. אני אקנה לך כל מה שתירצה”
והתגובה שקיבלה: “יש לי כל מה שצריך”
כי באמת מה כבר ילד צריך…? מישהו שיעטוף אותו, שיאמין בו, שישקה אותו… כדי שיגדל ויפרח. למי אכפת טיסות לאמריקה וצעצועים יוקרתיים…?
לי, וגם לרפי כניראה, לא ממש היה אכפת. הערצנו את בן ואת אבא שלו.
התגלגלנו מצחוק מכל פעם שצ’יקו הצליח להעיף למים או סתם להתעלל בעו”ד היוקרתי, המושחת והמאוהב בעצמו הזה…
(“אני לא מאמין… לא מאמין… חליפה חדשה… אתה עוד תשמע ממני”…)
התמימות של צ’יקו גרמה לי לבכות כשהוא נאלץ להיגרר לבית המשפט והתעקש להגיע לשם לבד:
“אני לא צריך שום עורך דין! עוד לא נולד השופט שיסתכל לי בעיניים ויגיד ‘אתה אבא לא טוב, אני לוקח לך את הילד'”
הדמעות שטפו את כל הפנים שלי בנאום שלו מול השופט הקר:
“כבוד השופט, אין שום עורך דין שיכול להסביר כמה אני קשור לילד הזה. מי יודע מה טוב בשביל הילד שלי? מי?? הוא?? (הצביע על העו”ד היוקרתי..) דבר אחד אני יודע, הילד הזה זה כל מה שיש לי”.
חרדות וסיוטים עלו גם לי וגם לרפי כשהשופט ביקש לדבר עם בן ביחידות, והנחית עליו את אחת מהשאלות שלא מעט שופטים השתמשו בהם פעם…
“עם מי אתה מעדיף לחיות- עם אבא או עם אמא?”
עד שהלחץ הנפשי שעשה לו גרם לבן להתחיל לבכות.
וההחלטה… אוי ההחלטה….
בן עובר עובר לאמא שלו.
מה יהיה איתנו…??
מה יקרה אם גם אותנו שופט ישאל מה אנחנו מעדיפים ונתחיל לבכות..? בגלל שאנחנו מפחדים מאבא…
ובגלל שאנחנו ילדים קטנים.. ועדיין חולמים שאולי, מתישהו, הוא יפסיק וישתנה, ותהיה לנו משפחה טובה, והוא לא ינסה יותר להרוג את אמא או אותנו….
אני זוכרת את השיחה הלילית בחדר המשותף שלנו… מעכשיו נזכור- אם שואלים אותנו עם מי אנחנו רוצים לחיות- ישר לענות “עם אמא”. שלא יקרה מצב שפתאום יחליטו לשלוח אותנו לאבא בכוח…
ושלא יהיה מצב שיפרידו בינינו…
לא חלקנו את המחשבות והפחדים שלנו עם אף אחד.
ואנחנו היינו בני 5 בערך כן…?
*************************
הסרט “אבא גנוב 2” יצא. אבא לקח אותנו לקולנוע. זה אחת הפעמים היחידות שהוא לקח אותנו לאנשהו. באמצע הסרט ראיתי אותו..! נשבעת שראיתי אותו..! את צ’יקו!! בכניסה לאולם הוא עמד והסתכל מסביב.
אמרתי לאבא שאני הולכת לשירותים, הוא בקושי ענה והלכתי.
“צ’יקו!” התלהבתי
“שלום ילדה חמודה, מה שמך?”
“מיטל”
“שם יפה. איך הסרט?”
“אני גם רוצה אבא כמו צ’יקו!” אמרתי בקול את החלום שלי. תמימות שעוד הייתה בי…
“אני בטוח שאבא שלך יותר טוב אפילו מצ’יקו..לא?”
“אבא שלי לא ממש טוב. הוא מרביץ לי”
צ’יקו היה המום… הוא הסתכל עליי כמה שניות, הסתכל מסביב לראות אם מישהו שמע, ובסוף התכופף אליי
“מיטל מתוקה, מה הכוונה מרביץ לך?”
“הוא מרביץ לי וגם לרפי אחי הגדול וגם לאמא. אבל הוא גם קונה לנו דברים לפעמים”
“מי נמצא איתך כאן היום?”
“רפי ואבא”
“איפה הם יושבים?”
“הם מאוד אוהבים אותך! רוצה שאני אקח אותך אליהם?”
“כן”
הוא הלך אחריי. “הנה הם שם, אתה רואה את האיש עם החולצה הלבנה והכפתורים?”
“כן. איך קוראים לאבא?”
“אהרון”
תחכי לי רגע בכניסה, איפה שראית אותי, בסדר?”
“טוב” ריחפתי מאושר. חזרתי כמה מדרגות בדילוגים…
דיברתי עם צ’יקו!!! האבא הכי טוב בעולם!!! אבל רציתי גם לשמוע מה הוא אומר.
הסתכלתי במתח. ניסיתי להקשיב. כל השורה קמה בהתלהבות כשקלטה מי האיש שמבקש לעבור…
הוא הצחיק כמה בדרך, לחץ ידיים, הצטלם.
“הווווו הופה אהרון אהרון… מה שלומך אהרון היקר?” הוא הגיע לאבא, אבא התרגש.. לא הבין מה קרה שזכה ליחס מיוחד..
“איך הסרט עד עכשיו?”
“מעולה!”
“במה עוסק כבודו?”
“אה… תחום הכלכלה”
“כלכלה… בידיים האלה אתה חותם על מסמכים ששווים הרבה כסף הא?”
אבא שלי חייך “כן. גם”
“יש לי הצעה בשבילך אהרון היקר” הוא נהיה רציני והתכופף אליו לאוזן
את ההמשך שמעתי מרפי אחר כך..
אבל גם הבנתי לפי הפנים של אבא..
“כדאי מאוד שתשמור שהידיים שלך רק יחתמו על מסמכים, ולא יכו את אשתך ואת הילדים הקטנים שלך, אתה הבנת את זה? כי חבל עליהם. על הידיים שלך. אנשים כאלה לא מגיע להם ידיים”
ואז הוא נעמד בחזרה, חזר לעצמו עם חיוך ואמר “אני מקווה שכמו שאומרים הבנת אותי.. הא אהרון? אני מקווה שעוד ניפגש ואשמע בשורות טובות ממך” הוא יצא מהשורה תוך כדי ששוב הוא חותם ומצטלם ומצחיק.
אבא היה בהלם….
“יש לי פה קצת כסף, לא הרבה, אני רוצה שתקחי לך את זה (הוא נתן לי כמה שטרות) אם תצטרכי משהו לך או לאחיך, אפילו אם איך אומרים סתם תירצי משהו, מותר לך גם לרצות, בסדר?” הוא חיכה לראות שהבנתי. הנהנתי עם הראש.
“ואת זה (הוא נתן לי עוד שטרות) אני רוצה שתתני לאמא, את לא חייבת להגיד לה ממי זה, רק תגידי לה שזה ממישהו שאמר שיש לה בת אמיצה ומתוקה, בסדר?” הנהנתי שוב.
“אבל זה המון כסף.. אף פעם לא היה לי כזה המון כסף..”
הוא חייך “זה לא המון המון.. אבל את צודקת. יש אנשים שזה נחשב המון אצלם”
“אפשר לקנות בזה קלטת של הסרט גם? זה יספיק לי?”
הוא התכופף לגובה שלי
“מיטל תקשיבי טוב, אני אתן לך קלטת וידאו של הסרט בחינם וגם פוסטר. את לא צריכה לקנות בכסף הזה קלטת. אני רוצה שתבטיחי לי משהו” היה לו קשה לדבר, הוא הוריד את הראש ואז הרים שוב והסתכל עליי
“את ילדה. אבל אל תתני לאף אחד לפגוע בך. אם לא טוב לך, אם מרביצים לך, תברחי. תעשי רעש. תצעקי. לאף אחד אסור להרביץ לך. לאף אחד. את מבינה את מה שאני אומר?”
הנהנתי.
“אתה יכול לעשות את ה’אנחנו לא ניפרד יותר לעולם’ כמו בסרט?”
ניראה לי שגרמתי לו לדמעות.. הוא חייך..
“תחזרי אחריי..
לאף – לאף
אחד – אחד
אסור – אסור
להרביץ – להרביץ
לי – לי”
חייכתי גם
“אז סיכמנו?” הוא הושיט לי יד לכיף
“סיכמנו” עניתי והנחתתי על היד שלו את הכיף הכי מתלהב והכי חזק שיכולתי…
אבא היה רגוע כמה זמן אחר כך… אולי מההלם…
אמא התלהבה מהכסף וממי שנתן אותו…סיפרתי לה בסוד.
ואני ראיתי עוד פעם ועוד פעם את הקלטת שקיבלתי מאבא צ’יקו…
(הוספה אחרי כמה ימים- אמא קנתה לנו בגדים בכסף הזה וניראה לי שגם שילמה משהו כי כמה פעמים כבר ניתקו לנו את האור ומאז לא ניתקו לנו הרבה זמן. ואולי נשאר לה עוד כי זה היה המון כסף)
*************************
כשגדלתי עוד קצת, בפעם הראשונה שחשבתי אם לברוח ולבקש עזרה ועד שברחתי…
ובכל הפעמים שישנתי על החוף לבד..
נזכרתי באבא צ’יקו הזה שלי והרצתי שוב ושוב את הקטע הזה ואת המשפט הזה…
“לאף
אחד
אסור
להרביץ
לי”


נפרדים מיהודה בארקן – משדר מיוחד עם חברים ומשפחה, ניצה שאול, ששי קשת, מיכל ינאי, עופר נעים ובנו רועי

26/10/2020

משדר פרידה מיוחד ומרגש מגדול האומנים בישראל יהודה בארקן

משתתפים במשדר: ניצה שאול, ששי קשת, מיכל ינאי, המפיק עופר נעים, ובנו של יהודה רועי ברקן נפרדים בכאב מיהודה, גם חברו הטוב זאב רווח מספיד את דרכו האחרונה.

שידור מיוחד בערוץ הישראלי בארצות הברית – LiveeUSA

יהודה בארקן, יהי זכרו ברוך


לזכרו של יהודה בארקן – דנה בסוגיה – דנה ורון

26/10/2020

תגיות:


סיפור אישי קצר על יהודה בארקן ז”ל

24/10/2020